האם אנחנו תאיו של אלוהים?
מאת
פייר ביטאר
Pierre Bittar
18 בפברואר, 2013
התא מוגדר כדלקמן: "היחידה הקטנה ביותר של חיים המסווג כחי." למרבה הפלא, גוף האדם מכיל כ-100.000 טריליון תאים חיים. בכדי לקבל מושג לגבי משמעות המספר דמיינו את אלוהים יוצר גבר או אשה בכל שנייה. כמה בני אדם יוכלו להיווצר ב-3 מיליון שנים? התשובה היא פחות מ-100.000 טריליון.
שאלה נוספת עלולה להיעלות. האם יש לנו שליטה על כמות עצומה זו של תאים בגופנו? התשובה היא כן, בדרך זו או אחרת. לדוגמא, כשאנו מקבלים עקיצה מיתוש אנחנו לא רק מרגישים אותה, אנחנו גם יודעים את המיקום המדוייק שלה על העור שלנו.
כמו כן, אנחנו יודעים מהכתובים שכשאנו חוטאים, אנו פוגעים באלוהים. הוא סובל מהחטאים שלנו הרבה יותר ממה שאנו סובלים כתוצאה מעקיצת היתוש. הוא יודע את מהות החטא שביצענו ואת שם מבצעו. במילים אחרות, נשמתו ורוחו של כל אחד מאתנו קשור עם האלוהים - כשם שתאי גופנו קשורים במח שלנו. על ידי גילויים של היכולות האנושיות שלנו יש לנו הבנה טובה יותר של השאלה מי הוא אלוהים.
אנלוגיה זו היא אישוש נוסף לכך שהאדם נברא בצלמו של אלוהים. בספר בראשית פרק א', פסוק כ"ו נאמר:
נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ;" אחרי הכל, הוא אבינו - נשמתנו ורוחנו ממנו הן. בספר בראשית פרק ב' פסוק ז' נאמר: "...וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה." בתוכנו נמצאת נשימתו של האלוהים, מכאן, אנו נושאים את הגנים שלו.
דבר הגרוע יותר מעקיצת יתוש הוא המצב בו תא הופך לתא סרטני, ומשנה את התאים הסמוכים לו בכך שנוצר גידול. במקרה שאדם חוטא, מתחרט ומבקש מחילה, אלוהים יסלח לו. אם, במקום זאת, האדם ממשיך לחטוא ולפתות אחרים לחטוא איתו ללא צער או חרטה, הוא ייגנה את נשמתו ורוחו למוות נצחי.
כשגאוותו של המלאך לוציפר דחפה אותו לקנא באלוהים ולרצות להיות כמותו, אלוהים יכל למחול לו אם לוציפר היה מתחרט ומבקש מחילה. במקום זאת, לוציפר שכנע שליש מן המלאכים שהם יוכלו להיות כמו אלוהים אם הם ייעקבו אחריו. התוצאה הייתה נפילתו של לוציפר שהפך לשטן ותומכיו שהפכו למלאכי חושך או לשדים. כולם כאחד נידונו למוות נצחי.
כשתאים הופכים לגידול, המנתח מוציא אותו ומשליך אותו לפח. לעומת זאת, אלוהים אינו רוצה שהאדם יהיה נפרד ממנו בכך שיישלח לגיהנום. הוא רוצה שהאדם יישאר בתוכו ככתוב בספר הבשורה על-פי יוחנן, פרק ט"ו, פסוק 4: "עִמְדוּ בִּי וַאֲנִי בָּכֶם. כְּמוֹ שֶׁהַשָֹרִיג אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת פְּרִי מֵאֵלָיו אִם לֹא יַעֲמֹד בַּגֶּפֶן, כָּךְ גַּם אַתֶּם אִם לֹא תַּעַמְדוּ בִּי." הוא גם אמר בספר הבשורה על-פי יוחנן פרק ט"ו, פסוק 6: "מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בִּי מֻשְׁלָךְ הַחוּצָה, כְּשָׂרִיג, וּמִתְיַבֵּשׁ. לְאַחַר שֶׁמְּלַקְּטִים אוֹתָם מַשְׁלִיכִים אוֹתָם לָאֵשׁ וְשָׁם הֵם נִשְׂרָפִים."
מוסר ההשכל של האמור לעיל הוא שאנחנו תמיד צריכים לזכור שלנו הזכות והכבוד להיות ילדיו של האלוהים האדיר, מלך המלכים ואדון האדונים. עלינו להיות צנועים ולכבד את שמו הקדוש בכך שאנו עצמנו נהיה קדושים. עלינו גם להימנע מביצוע חטא דבר המסב לו סבל. אלוהים אוהב את כל אחד מאתנו יותר מכל דבר אחר שיצר. הוא הוכיח את אהבתו האדירה כשהגיע לפני הארץ בדמותו של ישו וכאחד האדם וכשקיבל עליו את כל ההשפלות האפשריות בכך ששפך את דמו היקר על הצלב כשה בכדי לשטוף בכך את כל חטאינו. הוא רצה שנהפוך לאדם וחווה החדשים שנולדו מרוח הקודש (נולדו מחדש) כדי שנוכל להנות מהוויה במחיצתו בממלכת הנצח שלו.
----
אחרית דבר
אלה המרגישים שאת המסר הנ"ל צריך להפיץ בקנה מידה גדול יותר מוזמנים לפרסם אותו בירחונים, עיתונים, עלוני הכנסייה וכדומה. "האם אנחנו תאיו של אלוהים?" יכול גם להשלח בצורה אלקטרונית באמצעות הדואר האלקטרוני או להיות מוצג באתרי אינטרנט.
|