האם היהדות, הנצרות, והאיסלם יכולות להסכים על אלוהים אחד?

מאת
פייר ביטאר
אפריל 2013

היהדות, הנצרות והאיסלם הן שלוש דתות מונותיאיסטיות.  האוכלוסיה הכוללת שלהן מונה כ-56%  מכלל אוכלוסיית העולם.  למרות מחלוקות רבות הקיימות ביניהן, הן חולקות אב משותף.  הן כולן נמנות על צאצאיו של אברהם אבינו.  משמעות הדבר היא שהן אמורות להאמין באלוהיו של אברהם אבינו ובמה שהוא כתב בתנ"ך בעניין הברית בינו ובין צאצאיו של אברהם כפי שנכתבה בספר בראשית פרק י"ז פסוק ז'.

 "וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם--לִבְרִית עוֹלָם:  לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים, וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ."

פסוק חשוב זה צריך להיחשב על ידי שלוש הדתות הדומיננטיות האלה כאבן פינה לכל פיוס עתידי ביניהן.  זאת משום שאלוהים, היודע הכל מראש חזה את הקונפליקטים הנוכחיים שלנו והוא מצפה שלילדיו תהיה, ביום מן הימים את הבינה להתאחד ולהשתמש בנבואה הנ"ל ליצירת דיון בונה – חילופי דברים שיפוגגו את ההבדלים ביניהם ויאחדו אותם כילדים תחת אלוהים אחד.

לאנשי שלוש הדתות המונותיאיסטיות הללו יש דבר נוסף במשותף והוא הידיעה אודות מי הוא האלוהים.  הוא תמיד היה ותמיד יהיה.  הם יודעים שהוא נמצא בכל מקום, כלומר, הוא נמצא בכל מקום ובכל רגע נתון: הוא יכול להיות עם כל אחד מאתנו בו זמנית ובכל מקום בו אנו נמצאים.  הוא יודע-כל, כלומר, הוא מכיר כל דבר וכל אחד מיציר כפיו בשמו – הוא אף יודע מהו מספר השערות הצומחות של ראשו של כל אחד.  הוא יודע מהן המחשבות הנסתרות ביותר שלנו ומהו מצב נשמותינו.  הוא יכול לדבר, לקרוא, ולכתוב את כל אחת מן שפות האנוש הקיימות.  הוא יודע מהם צרכינו והוא הנותן השראה למדענים, מוזיקאים ואמנים להמציא וליצור כל מה שדרוש בכדי למלא את צרכיהם ומאוויהם של יצירי כפיו.  הוא גם כל יכול: כוחו עולה על כל דימיון.  הוא ברא את היקום בכך שאמר פשוט: "ויהי" – אור, ארץ, אוקיינוסים, חיות, ציפורים, דגים וכו'.  יצירת המופת של בריאתו היא המין האנושי.  הוא ברא אותנו בצלמו ובדמותו.  הוא נתן לנו את זכות ההולדה, זכות שלא העניק למלאכיו.  אהבה, תבונה, וטוב לב הם האלוהים.  הוא אבינו השמיימי.  כל תחושה טובה, אהבה, או תבונה שאנו מבינים היא ממנו וכל ידע, חוכמה, או כישרון שיש לנו בא ממנו.  שום דבר רע לא בא ממנו וכשאנו עושים מעשים רעים כמו להרוג, לשנוא, לרמות, או לגנוב את רכושם או כבודם של שכנינו, הדבר פוגע בו וגורם לו סבל.  הוא נתן לנו את עשרת הדיברות שלו בכדי להנחות אותנו ולהגן עלינו מפני התקפות השטן.  אלוהים אוהב אותנו אהבה בלתי מוגבלת ולא אנוכית וכך גם הוא רוצה שאנו נאהב אותו ושנאהב האחד את השני.  אנו יכולים לדבר שעות על טובו של האל ועל כל מה שהוא יכול לעשות אך לעולם לא נבין איך הוא עושה זאת.  זוהי תובנה שמעבר ליכולות הבינה האנושית המוגבלת שלנו.  אנו יודעים שהוא נצחי אך אנו מתקשים להבין כיצד לנצחיות אין התחלה ואין לה סוף. 

הרבה אירועים התרחשו מאז תקופתו של אברהם ועד ימינו.  היהדות בת יותר מ-3700 שנה, הנצרות בת 2000 שנה, ולאיסלם מלאו 1390 שנים.  אחרי זמן רב כל כך עם מרווחים של מאות שנים בין כל אחד מהם, אין ספק שהברית שהוקמה בין אלוהים וצאצאי אברהם לא רק שנשכחה אך גם כבר הופרה.  למרבה הצער, ברית מופרת זו מומחשת היום על ידי כל המלחמות והסכסוכים בין עמיו של אלוהים.

האם ישנה תקווה שברית מופרת זו תוכל לעבור תיקון בעתיד?  יכול להיות שכן ויכול להיות שלא.  מה שאנו יודעים בודאות הוא שבקיצו של הזמן לאלוהים תהיה השליטה המלאה והוא יעניש את אלה שגרמו להפרת בריתו ולשינוי שנעשה בדבריו.

עם תקופה של 3700 שנים של היסטוריה מאחורינו, ומגוון הדיעות והאמונות בין שמרנים, רדיקלים, וקיצונים בני אותה דת, נראה שיהיה זה כמעט בלתי אפשרי למצוא מכנה משותף עליו כולם יכולים להסכים.

דבר נוסף שעלינו לקחת בחשבון הוא קיומו של כח שטני שמטרתו להכשיל את תוכניתו של אלוהים.  ככל שאנו נכנעים לכח הרשע הזה, המלחמות וההרס יימשכו לרדת כגשם עלינו.  אלוהים נתן לנו במתנה את הרצון החפשי.  הייעוד שלנו נמצא בידינו.  בידינו הברירה: או שנמשיך להרוג אחד את השני במלחמות מטופשות אלה עד קיצו של הזמן או שנוכל ליהנות מהחיים בשלום יחד.

למיטב ידיעתנו, ישנן רק שתי עובדות שיכולות להיות הסיבה להבדלים בינינו:

1) צאצאיו של אברהם

את הסיפור המלא ניתן לקרוא במקרא בספר בראשית ט"ו – י"ח.  להלן סיכום של סיפור היסטורי זה:

בזיקנתו היה אברהם חשוך ילדים, ובחזיון אלוהים הבטיח לאברהם שטח ארץ גדול מאד, ממצרים ועד עיראק בשבילו ובשביל צאצאיו.  אשתו, שרה, גם היא זקנה ללא ילדים הבינה עד כמה עצוב היה אברהם והציעה לו לשכב עם שפחתה המצרית, הגר בתקווה לבנות משפחה דרכה.  אברהם הסכים ושכב עם שפחתה של שרה.  כשנודע להגר שהיא בהריון היא החלה לבוז לגבירתה.  הדבר עורר זעם בשרה אשר התלוננה בפני בעלה.  אברהם אמר לאשתו: "עשי בה כטוב בעיניך".

וכך, שרה התעללה בהגר שלבסוף ברחה ממנה.  מלאך ה' מצא את הגר ואמר לה: "שובי אל גבירתך והיכנעי לה".  הוא גם אמר לה: "את בהריון ויוולד לך בן.  עלייך לקרוא לו ישמעאל, הוא יהיה פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו והוא יחיה בעוינות כלפי אחיו".  וכך ילדה הגר את ישמעאל לאברהם שהיה אז בן 86.  שלוש עשרה שנה מאוחר יותר, כאשר אברהם בן 99 ושרה בת 90 הופיע אלוהים לפני אברהם ואמר לו שהוא יברך את שרה, שהיא תלד לו בן וששמו יהיה יצחק.  אלוהים גם אמר לאברהם לא לדאוג להגר מאחר והיא תהיה אמם של עמים שמהם ייצאו מלכים.

הסיפור יכול להסביר באופן חלקי את הסיבה לעוינות המורגשת כיום בין האיסלם והיהדות\נצרות.  האיסלם נוסד על ידי צאצאיו של ישמעאל בעוד שהיהדות והנצרות נוסדו על ידי צאצאיו אל יצחק.  ישנן גם סיבות נוספות לסכסוך שעליו ידובר בהרחבה בהמשך.

2) ההודעה על משכנו של אלוהים איתנו על פני האדמה

היה זה לפני 2700 שנים (700 שנים לפני משכנו של אלוהים עמנו בדמותו של ישו הנוצרי) כשהוא הודיע לאנשיו על הגעתו עליי אדמות.  הוא הודיע על כך בתנ"ך באמצעות נביאיו.  מדוע הוא רצה לבוא לארץ?  התשובה לכך היא אהבתו האינסופית אלינו.  האהבה הבלתי-אנוכית שלו מחייבת אותו להעניק רצון חפשי לכל אחד מאיתנו ביום בו נוצרנו: רצון חפשי הוא החופש לבחור בין ציות או אי-ציות לאלוהים.  בשל חוסר בגרות מצד אחד וכח רשע הנמצא סביבנו מצד שני, אבותינו לא צייתו לו וכך גם כל הדורות שבאו אחריהם.  אלוהים ניסה, באמצעות כתבי הקודש שלו להראות לנו את הדרך הנכונה לחיות וכן הוא נתן לנו את עשרת הדברות שינחו אותנו במסע הזה.  מיותר לומר שהדבר לא צלח.  יצורי הבריאה התכחשו את בוראם ואף שכחו את דבר קיומו.  אלוהים יכול היה לנטוש אותנו או להשמיד את כוח הרוע בכדי להציל אותנו, אך זהו אינו טבעו של אלוהינו.  הוא אינו רוצה להכריח אותנו לאהוב אותו.  הוא רוצה שאנחנו נעשה את ההחלטה.  אך הוא גם מבין את חולשותינו והוא מודע לקשיים כשאנו מתבקשים להאמין במשהו שאנחנו לא רואים.  לכן, הוא החליט לשכון עמנו, להראות לנו את הדרך ולהוכיח לנו, באמצעות ניסים שהוא האלוהים החי שלנו.  הוא גם רצה להציל אותנו מחטאינו אשר מובילים את נפשותינו ונשמותינו למוות נצחי.  לכן, בכדי להכין אותנו לביאתו, הוא הודיע על כך באמצעות נביאיו בכתבי הקודש, על פני 350 נבואות המתארות את רב האירועים החשובים שייתרחשו במהלך הגילום הייחודי וחסר התקדים הזה של עצמו בין ברואיו על פני האדמה. 

לנבואות אלה חשיבות רבה לכל ילדיו של אלוהים.  הסיבה לכך שהן לא מוכרות לרובנו כיום היא המצאת הדפוס בסביבות שנת 1440.  משמעות הדבר היא שכאשר נוסדו הנצרות והאיסלם, למאמיניהם (ולציבור הרחב) לא היה עותק מודפס של המקרא שיעשיר את הידע שלהם.  הם לא היו מודעים לכל העובדות והם עדיין לא מודעים לכך כיום למרות שהמקרא כיום נגיש מאד.  כולם מבינים שעיסוקינו והאחריות שיש לנו  כלפי המשפחה כיום לא משאירים לנו מספיק זמן לגבש את אמונתנו דרך לימוד המקרא.

בכדי לעזור לאלה המוכנים להגדיל את אמונתם ושלהם אין מספיק זמן פנוי לחפש את כל 350 הנבואות שהוזכרו לעיל, להלן 33 נבואות נבחרות שיעזרו להם וגם ישכנעו את אלה שלהם עדיין יש ספק לגבי לידת ישו, צליבתו, מותו, קימתו לתחייה, ועלייתו השמיימה.

לידתו: ספר ישעיהו פרק ז' פסוק י"ד, ספר ישעיהו פרק ט' פסוק ו', ספר ישעיהו פרק ח' פסוק ח', ספר תהילים פרק י"ב פסוק ט', ספר תהילים פרק ע"ב פסוקים י'-י"א, ספר תהילים פרק פ"ט פסוק כ"ז, ספר מיכה פרק ה' פסוק ב', ספר דניאל פרק ט' פסוק כ"ה.

תורתו: ספר תהילים פרק ע"ב פסוק 2, ספר ישעיהו פרק ט' פסוקים א'-ב', ספר ישעיהו פרק מ"ח פסוקים ו'-ז', ספר ישעיהו פרק מ"ח פסוק י"ז, ספר ישעיהו פרק ס"ו פסוק א'.

הניסים שלו: ספר ישעיהו פרק ל"ה פסוקים ה'-ו', ספר ישעיהו פרק מ"ב פסוק ז'.

בגידתו: ספר תהילים פרק ל"ה פסוק י"א, ספר תהילים פרק מ"א פסוק ט', ספר תהילים פרק נ"ה פסוקים י"ב-י"ד, ספר זכריה פרק י"א.

גינויו: ספר תהילים פרק ל"א פסוק י"ג.

השפלתו:  ספר תהילים פרק י"ח פסוק ו', ספר תהילים פרק פ"ח פסוק ג' ופסוקים ו'-ט', ספר ישעיהו פרק נ' פסוק ג' ופסוק ו'.

צליבתו: ספר תהילים פרק כ"ב פסוקים י"ד-י"ט, ספר ישעיהו פרק נ"ג פסוקים ה'-ח', ספר זכריה פרק י"ב פסוק י'.

מותו: ספר תהילים פרק ל"א פסוק ה'.

קבורתו: ספר ישעיהו פרק נ"ג פסוק ט' ופסוק י"ב.

תחייתו: ספר תהילים פרק י"ז-י"ח, ספר ישעיהו פרק כ"ה פסוק ח', ספר ישעיהו פרק כ"ו פסוק י"ט.

עלייתו השמיימה: ספר תהילים פרק ס"ח פסוק י"ח, ספר דניאל פרק ז' פסוקים י"ג-י"ד.

נבואות אלה, כמו גם 350 הנבואות אודות האלוהים המגיע לארץ כתובות בתנ"ך ובתורה.  במילים אחרות, כל שלוש הדתות המונותיאיסטיות עוסקות בנבואות.  לכן, כל מחלוקת שהיא אודות כתבי הקודש יכולה בקלות להפוך להסכמה אחרי דיון ידידותי.

לרוע המזל, בצמרת לא מתקיימים דיונים רציניים.  לכן, כל פרשנות שגויה יכולה ליצור סכסוכים בשל חוסר תקשורת.

בלב המחלוקות בין נוצרים ליהודים מצד אחד ובין הנוצרים למוסלמים מצד שני נמצא עניין לידתו של המשיח כפי שבאה לידי ביטוי כבנו של האלוהים או כהתגלמות האלוהים.  היהודים מאמינים במשיח אך עבורם המשיח טרם הגיע.  מוסלמים מסכימים שישו נולד בדרך נס מבתולה אך עבורם, הוא אינו בן האלוהים.  הוא נביא כמו מוחמד, נביאם.

בואו, אם כן נתחיל בלידה שהיא בלב כל המחלוקות.  בספר ישעיהו אלוהים מסביר בצורה מאד ברורה שהעובדה שהוא שוכן בינינו כאלוהים לא מעידה על כך שהוא שני אלוהים שונים.  הדבר מאד ברור בכל נבואות ישעיהו.

האב והבן הם אלוהים אחד 

ספר ישעיהו פרק ז' פסוק י"ד

"לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא, לָכֶם--אוֹת:  הִנֵּה הָעַלְמָה, הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ, עִמָּנוּ אֵל."

 השם עמנואל מורכב משלוש מילים בעברית: "עם", "מן" כלומר "אנחנו" ו"ואל" כלומר "אלוהים".  אלוהים נמצא עמנו!

הסבר זה מאשר שהבן הוא אלוהים.

ספר ישעיהו פרק ט' פסוק ו'

"כִּי-יֶלֶד יֻלַּד-לָנוּ, בֵּן נִתַּן-לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה, עַל-שִׁכְמוֹ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי-עַד, שַׂר-שָׁלוֹם."

בנבואה השנייה הזו, אלוהים מאשר כי:
הבן הוא האלוהים (הוא ייקרא אל גיבור).
הבן הוא האב (הוא ייקרא אבי-עד).
הבן הוא ישו (הוא יהיה נסיך, שר שלום אשר בעברית פירושו גם "אלוהים הוא ישועה" או ישוע אשר באנגלית נקרא ישו או מושיע).

ספר ישעיהו פרק ט' פסוק ו' ברור מאד הוא יכול לאשר את העדויות הבאות לכל אחד:
א)      האב והבן הם אלוהים אחד.
ב)      ישנו אלוהים אחד שהוא אב ובנו.
ג)        ישו ואלוהים אחד הם.
ד)       ישו הוא האב והבן.

מהפסוקים הנ"ל נוכחנו שהתנ"ך מעידה על כך שהאב והבן אחד הם.  בואו נראה מה ישו אמר בברית החדשה (המכונה גם "הבשורה" או "החדשות הטובות").

יוחנן 10:25, 30

הִקִּיפוּהוּ פְּרוּשִׁים >וְאָמְרוּ לוֹ : "עַד מָתַי תַּחֲזִיק אֶת נַפְשֵׁנוּ בְּמֶתַח ? אִם אַתָּה הַמָּשִׁיחַ , אֱמֹר לָנוּ בְּבֵרוּר ."הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ : "אָמַרְתִּי לָכֶם וְאֵינְכֶם מַאֲמִינִים . הַמַּעֲשִׂים [הניסים] שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה בְּשֵׁם אָבִי - אֵלֶּה מְעִידִים עָלַי , אני והאב אחד הם ".

יוחנן גם כתב דברים דומים בהזדמנות אחרת, כאשר אחד מתלמידיו הקרובים של ישו ביקש ממנו להראות להם את האב.

יוחנן 14: 8-10

אָמַר לוֹ פִילִיפּוֹס : "אֲדוֹנִי , הַרְאֵה לָנוּ אֶת הָאָב וְדַי לָנוּ ." אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ : "יָמִים רַבִּים כָּל כָּךְ אֲנִי עִמָּכֶם וְאֵינְךָ מַכִּיר אוֹתִי , פִילִיפּוֹס ? הָרוֹאֶה אוֹתִי רָאָה אֶת הָאָב , וּמַדּוּעַ אַתָּה אוֹמֵר 'הַרְאֵה לָנוּ אֶת הָאָב '? הַאֵינְךָ מַאֲמִין שֶׁאֲנִי בָּאָב וְהָאָב בִּי ? הַדְּבָרִים שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם אֵינֶנִּי אוֹמֵר אוֹתָם מֵעַצְמִי ; הָאָב הַשּׁוֹכֵן בִּי , הוּא עוֹשֶׂה אֶת מַעֲשָׂיו

האב, הבן ורוח הקודש אחד הם

אנחנו יודעים שנבראנו בצלמו ובדמותו של אלוהים (ספר בראשית פרק א' פסוק כ"ח )

אנחנו יודעים שאנחנו קיימים בגוף, בנפש וברוח (אגרת שאול הראשונה אל התסלוניקים פרק ה' פסוק 23).

גופו הגשמי של אלוהים התגלה אלינו בדמותו של ישו המשיח .

נשמתו של אלוהים כבר הוזכרה על ידי ישו לתלמידיו רגע לפני שהוא נעצר ונבגד על ידי יהודה איש קריות בספר הבשורה על פי מתי פרק 26 פסוק 38: "אמר להם : נפשי מרה עלי עד מות , השארו פה והיו ערים אתי ".

רוח האלוהים היא רוח הקודש שהוא שלח אלינו לאחר עלייתו השמיימה.  הוא במפורש אמר לתלמידיו בספר יוחנן פרק 16 פסוקים 12-15 שרוח הקודש מקבלת ממנו מה שהוא יגלה להם.  הוא אמר זאת כך: "עוד רבות יש לי להגיד לכם, אלא שאתם אינכם יכולים לשאת זאת עכשיו.  אבל הוא, אשר הוא רוח האמת, כשיבוא ידריך אתכם אל כל האמת, לי לא ידבר מעצמו, אלא את אשר הוא שומע ידבר ואת הבאות יודיע לכם.  הוא יכבדני כי משלי יקח ויודיע לכם.  כל אשר לאבי שיך לי, על כן אמרתי כי משלי יקח ויודיע לכם."

הדבר המאד מפורש בפסוקים אלה מיוחנן הוא האישור אודות אחדותם של האל עם בנו ישו ורוח הקודש. הם כולם אלוהים אחד: האב, הבן ורוח הקודש.

אנחנו יכולים לומר: כשם שישו הוא התגלות האלוהים בשר ודם, כך רוח הקודש היא התגלות האלוהים ברוח.
 

עכשיו כשראינו שנוצרים מאמינים באל אחד, למרות שהוא התגלה בישות בשר ודם ורוחו שוררת עלינו, הוא אינו שלושה אלוהים שונים וגם לא חלקיו הנפרדים של האלוהים.

בואו נבחן עכשיו את טיבן של חילוקי הדעות בין היהדות לנצרות מצד אחד והאיסלם והנצרות מצד שני.

יהדות ונצרות

הסכמה:
היהודים מאמינים בבואו של בן האלוהים או של המשיח.

חוסר הסכמה:
מבחינת היהודים, המשיח טרם הגיע.  הם עדיין מחכים לו.

הערה:
ספר ישעיהו פרק ט' פסוק ו' הנ"ל פורסם לפני 2700 שנה אך העם היהודי עדיין ממתין.  משמע הדבר הוא שהם דוחים את העובדה שישו שבא אלינו לפני 2000 שנה היה והינו המשיח.

שאלה 1: מה קרה לתורה היהודית?  למה נעצרו התוספות אליה?  האם הם שמעו על נביאים אחרים לאחר הולדת המשיח?

שאלה 2: מדוע, שנה לאחר הולדת ישו הורה מלכם, הורדוס להרוג את כל הבנים בבית לחם וסביבתה שהיו בני שנתיים ומטה?  האם זה משום שהוא שמע על לידתו של שליטה העתידי של ישראל?  הייתכן שהוא ביצע את הטבח הנורא הזה מתוך הפחד לאבד את כס מלכותו?

שאלה 3: 29 שנים אחרי הטבח הזה האם לא היו היהודים עדים למשימתו של ישו בחייהם היום יומיים?  האם לא ראו את ניסיו כולל החזרתם לחיים של אנשים שמתו יום קודם?  האם הם לא תחקרו אותו ושאלו אותו אם הוא המשיח?  האם הוא לא אישר שאכן הוא המשיח?  האם הם לא ניסו לעצור אותו מספר פעמים ונכשלו משום שאנשיהם כבר גילו שהוא אכן היה המשיח והוא מגן תפסו אותו לבסוף בגינת גן שמנים?  האם הם לא האשימו אותו באופן שקרי בפני פילאטוס, המושל הרומי שנתן לחייליו להשפיל אותו ולבסוף לצלוב אותו כמו פושע על הצלב למרות שידעו שהוא המשיח?

שאלה 4: מדוע מספר מאמיניו קרוב ל-2.3 מיליארד נוצרים בעוד סך כל היהודים שלא מאמינים בו הוא כיום רק 15 מיליון?

איסלם ונצרות

טיעון 1: הם מכירים בישו ומכירים בעובדה שהוא נולד בדרך נס לבתולה.  אך בשבילם הוא אינו בנו של האלוהים.  הוא נביא כמו משה, אברהם או מוחמד.

תשובה 1: הם כנראה לא קראו את ספר ישעיהו פרק ט' פסוק ו' המפורש בפסקה לעיל "האב והבן אחד הם".

טיעון 2: הם מאמינים שישו נידון לצליבה אך לא נצלב.  הוא ניצל בדרך נס.

תשובה 2: הם צריכים לקרוא את הנבואות הללו העוסקות בצליבתו, מותו, קבורתו, ותחייתו, ועלייתו השמיימה המפורטות בפסקה לעיל "ההודעה על משכנו של אלוהים בינינו על פני הארץ"

טיעון 3: הם מאמינים כי בנו של אלוהים יבוא שוב ויילחם נגד האנטיכריסט זמן קצר לפני הימים האחרונים, אך בנו של אלוהים לא יהיה ישו.

תשובה 3: גם כאן עליהם לקרוא את ספר ישעיהו פרק ז' פסוק י"ד וכן פרק ט' פסוק ו' באותו ספר בקפידה, המוזכר לעיל בפסקה "האב והבן אחד הם".

טיעון 4: הם רואים במלאך גבריאל את רוח הקודש.

תשובה 4: עליהם לקרוא את ספר הבשורה על פי יוחנן פרק 16 פסוקים 12-15 בשלמותם והמוזכרים לעיל בפסקה "האב והבן אחד הם".  הם ככל הנראה קראו רק את פסוקים 12-13 באותו פרק ולא הגיעו לקרוא את שאמר ישו בפסוק 14: "הוּא יְכַבְּדֵנִי כִּי מִשֶּׁלִּי יִקַּח וְיוֹדִיעַ לָכֶם.”  הם אף פסחו על קריאת דבריו של ישו בפסוק 15: "כָּל אֲשֶׁר לְאָבִי שַׁיָּךְ לִי, עַל כֵּן אָמַרְתִּי כִּי מִשֶּׁלִּי יִקַּח וְיוֹדִיעַ לָכֶם."

טיעון 5: הם מאמינים שישו לא טען שהוא אלוהים.

תשובה 5: פעמים רבות אמר ישו: "אני והאב אחד הם".  ראה את ספר הבשורה על פי יוחנן פרק 10 פסוקים 25-30 וכן פרק 14 פסוקים 8-10 באותו ספר המפורט לעיל בפסקה "האב והבן אחד הם".

טיעון 6: הם מאמינים שרוחה של האמת המוזכרת לעיל מספר הבשורה על יוחנן פרק 16 פסוק 7, המפורשת בספרי הברית החדשה אחרים כ"סניגור" או כ"עוזר." היא נבואה אודות בואו של מוחמד.

תשובה 6: גם כאן הם לא המשיכו את הקריאה של הפסוקים הנותרים המופיעים אחרי פסוק 7 בפרק 16 בספר הבשורה על פי יוחנן.  אם היו ממשיכים את הקריאה של פסוקים 7-15 בפרק 16 באותו ספר הם היו מקבלים את ההסבר בפסוקים 14-15 כפי שכבר פורשו כאן בטיעון 4.  בעשותם כך הם היו מוצאים את האמת ולא היו מפרשים שלא כהלכה או בצורה שקרית את מילתו הכתובה של האלוהים בספר הברית החדשה הקדוש.

טיעון 7: הם מאמינים אל השילוש הקדוש (האב, הבן ורוח הקודש) הינו שלילת האמונה באל אחד.

תשובה 7: עליהם לקרוא את ההסבר לעיל בפסקה: "האב, הבן ורוח הקודש הם אל אחד."

טיעון 8: הם מאמינים שכמו מוחמד, גם ישו נתן שיעור באמונה באל אחד כשאמר בספר הבשורה על פי מרקוס בפרק 12 פסוק 29: "הראשונה היא 'שמע ישראל יהוה אלוהינו יהוה אחד'.

תשובה 8: נכון.  ישו תמיד אמר שישנו רק אלוהים אחד.  הוא מעולם לא אמר שהוא עצמו הוא האלוהים השני.  הוא תמיד אישר כי הוא והאב אחד הם, מה שהוסבר בפירוט בכל הנבואות.  ראה ספר ישעיהו פרק ט' פסוק ו' בפסקה לעיל: "האב והבן אלוהים אחד הם".

הערות: מהדיון לעיל, אנו יכולים להסיק כי הידע של המוסלמים אודות התנ"ך והברית החדשה הוא מאד שטחי ומקוטע.  יכול להיות שהדבר נובע מהעובדה שהאיסלם החל במאה ה-16.  בזמן זה התנ"ך והברית החדשה לא היו זמינים לציבור הרחב.  לדוגמא, התרגום בערבית לתנ"ך ולברית החדשה נהיה זמין רק במאה ה-19.  רב הידע שלהם היה מבוסס על תקשורת בעל פה.  חוסר בידע מבוסס יצר הרבה אי הבנות וסתירות כאשר משווים את דתם לזו הנוצרית.  אם אנו לומדים את נקודות המחלוקת המוזכרות לעיל אנו יכולים להבחין ולהעריך את הסיבות.  אם הם היו קוראים את התנ"ך והברית החדשה הזמינים כיום בשפות רבות, הם לבטח היו הרבה יותר מציאותיים בכל הביקורות שלהם.
 

 מסקנה:

אני מקווה שההסברים לעיל הביאו תשובות מסויימות והבהרות לאלה המחפשים את האמת .  אלוהים יודע שלמח האנושי יש מגבלות מסויימות .  הוא יודע שישנם אנשים מבולבלים .  למרות שהם מאמינים בו כאלוהינו שבשמיים יש להם קשיים להאמין שהוא שכן בינינו כאדם בשר ודם לפני 2000 שנה .  עבור אנשים אלה , כתב אלוהים את ספר הבשורה על פי יוחנן פרק 14 פסוק 1: "אַל יִבָּהֵל לְבַבְכֶם . הַאֲמִינוּ בֵּאלֹהִים ; הַאֲמִינוּ גַּם בִּי ."  ובספר הבשורה על פי יוחנן פרק 10 פסוק 30 ישו אמר : "אני והאב אחד הם " ובספר הבשורה על פי יוחנן פרק 14 פסוק 6 ישו אמר :  "אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים . אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי .”

דרוש הסבר על משפט אחרון זה , שנאמר על ידי ישו .  אנו יודעים שישו והאב אחד הם .  הוא יודע שאנו מאמינים בו כאב , אך הוא גם רוצה שנאמין בו כמושיע שלנו .  חשבו על כך .  בצנעתו , אלוהים האדיר הוריד עצמו לפני הארץ להציל את נשמותינו ונפשותינו ממוות נצחי .  הוא הושפל ונצלב כמו פושע על הצלב עבור חטאינו .  הוא הקריב עצמו כשה תמים , הוא שפך את דמו בכדי לשטוף את חטאינו , ואחרי כל אשר הקריב למעננו מה הוא מקבל חזרה ?  דחייה והכחשה .  אין אתם מסכימים שלאלה שמתכחשים לו לא מגיע להינצל על ידיו ?  כל מה שאלוהים מבקש מאתנו הוא להכיר בו כמושיעינו .  לא מפני שהוא מבקש הכרה – הוא לא צריך זאת . במקום זאת , הוא זקוק לאמון ולאמונה שלנו כדי להשיג את פעולת ההצלה שלו , פעולה שלא תושלם אלא אם כן נאמין בו כמושיענו .  עלינו להבין ששטיפת חטאינו היא נס שאלוהים יכול להשיג רק אם אנחנו משתתפים בנס על ידי אמונה בו .  ניתן לראות את חשיבותה של אמונתנו כאשר ישו ביצע את ניסיו .  אם העיוור יכל היה לראות והפיסח יכל היה ללכת , אם האילם יכל לדבר והחירש לשמוע , ואם המצורע נרפא , היה זה רק משום שהם האמינו בו .  אנשים תמיד נרפאו כתוצאה מאמונתם בישו .

אהבתו אל אלוהים אלינו היא מעבר להבנתנו.  גאולתנו חשובה לו עד מאד.  הוא רוצה שנהנה מחיי נצח איתו ועם ממלכתו השמימית.

אלה הנחושים בהכחשתו והדוחים את חברתו איתנו כל עוד הם חיים יימצאו שהדבר ימשיך גם בעולם הבא.  נפשותיהם ונשמותיהם יהיו, אחת ולתמיד פרודות מנוכחותו של אלוהים לנצח.  הדבר תוא בכתבי הקודש כ"מוות נצחי".

למרות שאהבתו אל אלוהים לכל ילדיו לעולם לא תחדל, הוא, בצער ייתן להם ללכת ממנו רק משום שהוא מכבד את הבחירה שלהם, בחירה המבוססת על בחירה חפשית שהוא העניק להם מאז שהם נולדו.  הוא בהחלט מוכן להציל אותם, אבל הוא לא יכול להכריח אותם.  הם עשו את הבחירה שלהם.